שותפות שבה רק צד אחד מספק היא לא שותפות. היא נטל.

היא נטל.

הייתי שם בעצמי. חתמתי על הסכמים שנראו מעולה על הנייר. לחצתי ידיים עם אנשים שהיו להם התואר הנכון, הרשת הנכונה, הפיץ' הנכון. ואז ראיתי אותם מביאים בדיוק כלום.

בלי לידים. בלי היכרויות. בלי ביצוע. בלי אחריותיות. רק לוגו על שקופית וחלוקת הכנסות שלא הרוויחו.

הנה מה שלמדתי בדרך הקשה: הערך של שותפות נמדד בתוצאות. לא בכוונות.

לפני שאתם חותמים על משהו, שאלו: מה הצד השני באמת מביא שאני לא יכול לבנות בעצמי? איך נראה כישלון, ומי משלם עליו? האם זה מאיץ את ההכנסות שלי, או רק גורם לי להרגיש פחות לבד?

אם אתם לא יכולים לענות על אלה בבירור, תלכו.

השותפויות הכי טובות שבניתי ביותר מ-20 שנה של B2B גלובלי? הן היו מעטות. הן היו ספציפיות. ושני הצדדים ידעו בדיוק על מה הם אחראים.

זה הסטנדרט שאני מביא כשאני עובד עם מייסדים כ-סמנכ״ל מכירות ופיתוח עסקי במיקור חוץ. בלי פלאף. בלי קשרים של ראווה. רק הכנסות.